רונה שפריר
חיה ליד הפרדסים והים
משחקת עם דרקונים
ממקדת, כותבת, יוצרת עולמות.
שמחה במה שיש.

הפילוסופיה של ההתמקדות / דנה גניהר רז

שנת 1997, שנים אחרי פיתוח ההתמקדות כתהליך תראפויטי וכמפגש אנושי, מפרסם יוג’ין ג’נדלין את הפרוסס מודל: הפילוסופיה שההתמקדות בבסיסה. הספר, המורכב לקריאה, יוצר פריצת דרך מחשבתית עצומה. למעשה, הוא מערער את היסודות של הדרך הרגילה בה אנו חושבים על ה”מציאות” ועל “עצמנו”.

מהי המוטיבציה של ג’נדלין בפיתוח מודל התהליך?

“מלכתחילה, בואו נפתח מושגים של “גוף” ו”סביבה” שיחולו גם על הגוף שלנו עצמנו….בואו אם כן לא נבנה את המושגים “הבסיסיים” במודל שלנו בדרך שגורמת לגוף שלנו עצמנו להראות כבלתי אפשרי מלכתחילה.
היות ואנו, בני-האדם, נמצאים כאן, אנו יכולים להיות בטוחים שאיננו בלתי אפשריים. מודל מושגי של “מציאות” שגורם לנו להראות כבלתי אפשריים – חייב שיהיה בו משהו מוטעה”.
(ג’נדלין, APM, וכך גם כל הציטוטים הבאים)

בעקבות ציטוט זה אפשר לשאול:
• מהם המונחים “הבסיסיים” שג’נדלין טוען שלעולם לא יוכלו להסביר את מורכבות החוויה האנושית?
• איזה מודל מושגי של “מציאות” הופך אותנו (ואת ההתמקדות) לבלתי אפשריים?
• מדוע המילה “מציאות” נכתבה עם מרכאות?

המודל הבסיסי אליו הוא מתכוון הוא המודל המדעי ( שהתפתח במערב החל מהמהפכה המדעית). נקודת המוצא של מודל זה היא שהעולם מורכב מחלקיקים הנבדלים זה מזה ושומרים על זהות מובחנת לאורך זמן. חלקיקים אלו יכולים ליצור מורכבות הולכת וגדלה (אטומים, מולקולות, חלבונים, תאים, רקמות, איברים, גוף האדם) אך התכונות היסודיות שלהם נשמרות. איך מתוך זה הופיעו (לפתע פתאום) המודעות? הכוונות? השפה? החשיבה? הרגשות? פלט סנס? היות ואי אפשר להסביר תופעות אלו באמצעות חלקיקים נפרדים חסרי חיים:

“כיום, העולם האנושי נדמה כצף ללא חיבור, משמעויות אנושיות נדמות כתוספת ל”מציאות” שהופכת אותנו ללא אמיתיים”.

ג’נדלין כותב “מציאות” עם מרכאות, כדי לסמן את הבלבול העמוק האפשרי: האמונה שהמודל המדעי זהה למציאות. שהעולם אכן בנוי מאטומים המתקיימים במרחב חיצוני לנו ואנחנו כצופים מבינים אותו במנותק מאתנו. בואו נהפוך את הסדר, אומר ג’נדלין. המודל המדעי יעיל והכרחי- אך אנחנו אלו שיצרנו אותו, וכדי להסביר את ‘האנחנו’- כדאי לפתח מודל חדש, חלופי, מודל של תהליך. מודל שמסוגל להסביר אותנו.

והוא ממשיך ואומר:
“במידה רבה, המודל “המערבי” הרגיל כבר נדחה היום….אם תשאל מישהו אם הוא מניח שהכל מגיע מוכן מראש ביחידות מתמטיות, בחלקיקים, ביחידות מרחב וזמן, ביחידות כימיות, הוא עשוי לומר שאמירה זו היא פשטנית… אך המודל נשאר “בסיסי” לא כאמירה, אלא מכיוון שהוא שזור כחלק בלתי נפרד במבנה של רוב המושגים, ונדמה כדרך היחידה ליצור מושגים חדשים. זה יישאר כך כל עוד יהיה חסר לנו מודל “בסיסי” חלופי…מודל מפסיק ללכוד אותנו ברגע שיש אלטרנטיבה “בסיסית” במידה שווה.

כלומר ג’נדלין מציע שני מהלכים:
המהלך הראשון כבר מקובל על לא מעט אנשים, והוא שהמציאות המדעית אינה זהה למציאות הנחווית. המהלך השני מצביע על קושי בהעדרם של מושגים בסיסיים מספיק טובים לתיאור המציאות הנחווית, ולכן גם אם אנו רוצים לתאר משהו שאינו המודל המדעי – אנו נאלצים להשתמש במושגים קיימים המבליעים בתוכם את מודל היחידות. כך, אומר ג’נדלין, המודל הישן ממשיך ללכוד אותנו. הפתרון שהוא מציע הוא לפתח מודל הנובע ממושגים חדשים, כאלו שנוצרו כך שהנחות מודל היחידות לא מסתתרות בתוכם.

ואיך נעשה זאת? איך נפתח מושגים בסיסיים חדשים, שלא נובעים מהמושגים הקודמים? איך לא נילכד בהם שוב?
“אנו יכולים לדבר מתוך תהליך החיים, ואנו יכולים לפתח מושגים יסודיים מ’לדבר-מתוך’, ובמיוחד מההתמקדות…”

והספר אכן כתוב כתהליך מתפתח, הוא מדבר ‘מתוך תהליך החיים’.
המושגים אינם מוגדרים וסגורים באופן כזה שאפשר ‘לתפוס’ אותם. זה יותר כמו להקשיב לתהליך התמקדות של אדם, רק שבמקרה הזה הוא נמשך עשור או יותר. המושגים מתרחבים, אוספים עוד ועוד היבטים, מנביעים מושגים חדשים, לא רק בדרך לוגית אלא גם באופן שג’נדלין מכנה: leap concepts. זהו גם מקור התסכול של קריאה ‘רגילה’ של הטקסט. כי אנחנו לא יכולים ‘לתפוס’ או להבין את המושגים שהוא מפתח מתוך המושגים הקיימים. זו הרי הייתה כל המוטיבציה הראשונית, להתחיל את המודל עם סוג חדש של מושגים.

“ברור שהמושגים החדשים לא יהיו מובנים מידית. אנו צריכים לאפשר לקוראים חדשים לדעת שאנו לא מצפים מהם להבין עדיין. אנו לא צריכים להעמיד פנים שמה שאנו אומרים הוא כבר מובן…אנו צריכים לומר להם שאלו מושגים חדשים, סוג חדש של חשיבה אודות הכל...
אנו לא רוצים ‘להסביר’ את המושגים החדשים באמצעות שימוש במושגים מוכרים. ברור שזה אך טבעי ליפול לתוך הסברים מוכרים המביאים את ההנחות הישנות והמוכרות. במקרה כזה, קוראים חדשים יחשבו שהפרוסס מודל הועבר להם, בעוד שלמעשה הם יישארו בדרכי החשיבה הישנות שלהם”.
(ציטוט זה והבאים אחריו מתוך המאמר: A new way of thinking- about anything)

ההזמנה להרפות רגע מהמושגים הקיימים, ולהתמסר למושגים של ג’נדלין היא תהליך חיים בפני עצמו, המערער ומעצב, ושוב מערער ומעצב מחדש אותנו ואת הבנתנו את אנושיותנו.

 

 

דנה גניהר רז, מורה בכירה להתמקדות, חברה ושותפה לשנים רבות של חקר ההתמקדות, ועבודה משותפת על פרוייקטים רבים.

רונה שפריר
חיה ליד הפרדסים והים
משחקת עם דרקונים
ממקדת, כותבת, יוצרת עולמות.
שמחה במה שיש.

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן