רונה שפריר
חיה ליד הפרדסים והים
משחקת עם דרקונים
ממקדת, כותבת, יוצרת עולמות.
שמחה במה שיש.

איך מעודדים יצירתיות

היצירתיות היא חיה פראית, משוגעת לפעמים. היצירתיות היא נביעה וטפטוף והיא מרחב עצום של אפשרויות שנוגעות זו בזו כמו מערכת כוכבים.  היצירתיות היא יצרית, היא בורחת מקלישאות, זרה לקטלוגים, מעדיפה אקראיות, ולכן היא לעולם לא תכנס למערכת הפעלה אחת ברורה.

לעבוד עם הנסתר

יצירתיות היא כמו לעבוד עם גוש חימר משתנה על גבי אובניים, היא מתעתעת ורגישה מאד למי שנוגע בה. לצד זאת, היא לא רק סוד נסתר, קשור ליודעי ח”ן בעלי ניסיון, היא לא רק אש שניצתת בלי שליטה, אלא היא משהו שיש לו עקרונות פעולה, ויש לנו – הנושאים את האש – אפשרות להדליק אותה מתוך בחירה.

בעודנו מפענחים אותנו אסור לנו לשכוח שהיא יצור חי:  ניתן להעיר אותה אך  לא ניתן לשלוט בתוצריה. בעולם טכנולוגי, שבו מרכיבי כל הדברים עוברים למנעד מתוכנת  0 -1 , היצירתיות לעולם תישאר מחוץ לטווח התכנות. לעולם נישאר קצת מתוסכלים נוכח הקושי להבינה. ועם זאת, אני מאמינה שניתן לדעת קצת יותר על התנאים ליצירתיות ועל האפשרות לפגוש בתוכנו את “מערכת ההפעלה” שקשורה אליה.

מערכת הפעלה יצירתית

מה (למשל) מפעיל יצירתיות?

אי סדירות.  אני שמה לב שבכל פעם שאדם מנסה “לסדר את היצירתיות בקופסה”, היא מתפוגגת. אני חושבת על נירה. מנהלת שביקשה להכניס “יותר יצירתיות לניהול”. היא החליטה שכל ישיבת צוות תתחיל במשחק יצירתי. הרעיון עבד נהדר בהתחלה אבל אחרי כחודש סיפרה שהיא “ממש לחוצה לקראת הישיבות” כי אין לה רעיונות למשחקים, ונדמה לה שהצוות כועס עליה, מרגיש שהם איבדו יעילות ומתנהגים גם קצת כמו ילדים בגן.

הבנו ביחד שהמשחק היצירתי הפך למאולץ. המשחק, כדרכם של משחקים, לא יכול להופיע בסדירות רבה מדי. מערכת הפעלה יצירתית טובה מכילה אי סדירות מובנית לתוכה. משהו שקורה כמו דופק לב. עם עליות וקפיצות ו”העלאת דופק” ואחר כך שקט, והזדמנות להחזיר את הדופק למקום.

ניגודים.  תנועה בין קטבים, בין רעיונות מנוגדים. יכולת להביא אל השולחן רעיון והיפוכו ולמצוא את הקו המחבר ביניהם. בעולם ההתמקדות ישנו מושג מרתק שנקרא inherent connection הרעיון מניח שניתן למצוא הקשר טוב גם בין שני דברים רחוקים לכאורה המופיעים באותו המרחב.

למשל, עבדתי עם צוות שעוסק בניהול מיזמים חברתיים. הצוות היה יצירתי מאד, אבל בשלב מסוים נתקע בחשיבה. משהו לא התקדם. שמנו לב שכל הרעיונות עסקו במלים “חברתי” , “יזמי”  ודומותיהן. הצעתי שכל המשתתפים בחדר יניחו על השולחן מלים שקשורות לתחומים אחרים מחייהם. תחומים שבהם מורגשת אצלם התרגשות יצירתית. הם הניחו מונחים מעולם העבודה עם חיות בית.. מעולם הגננות.. מעולם משחקי המחשב. אחר כך שאלנו – מה מחבר בין כל המונחים? מה בעצם מונח על השולחן? השאלה הולידה כיוונים חדשים ויותר מכך – אנרגיה משחררת.

הליכה מעבר.  בשונה מהרבה מאד דברים שאני עושה, במפגשים שעוסקים ביצירתיות אציע לפעמים ללכת מעבר ל.. (משהו). למשל, לעבוד על רעיון כשאנחנו עייפים, או להגיע למפגש לילי, או לעבוד דווקא מאד לאט בנושא שאנו ממהרים להגיש בו תוצאות . ההליכה מעבר… לוקחת את המשתתפים אל מרחב חדש, ויוצרת מעין “קפיצה” שמוציאה מכולנו משהו חדש.

כניסה בזום אין.  עוד דבר שתורם למערכת ההפעלה היצירתית אצל חלק מהאנשים הוא כניסה לרזולוציה מאד מאד מצומצמת.
למשל, אנו לוקחים פרוייקט רחב, ונכנסים במערכת מסודרת של זום – אין , עמוק יותר ויותר לתוך ה”מנוע” של הפרוייקט , אל שאלות כמו: מה שגרם לו לקרות, מה יצר את התהודה, את הדופק . מטרתנו היא לגעת בגרעין ,( (core, באותה נקודה שיכולה להזכיר את סיבת הדברים ומקורם.

כל הדוגמאות הללו, ורבות נוספות , אינן אחידות . הן לא מתאימות לכל בני האדם ולא יתאימו אפילו לצוות מסוים לאורך זמן. הן צריכות להופיע  ברגע הנכון , מתוך תחושה ברורה של חיבור ונכונות לאנשים ולמצבים. אנחנו מזהים (אנחנו – המנחים בצוות ואנוכי) שאפשר לעבוד עם זה. אפשר להתחיל לנוע. לא לשלוט במה שיקרה – לא להשיג תוצאות אחידות וברורות, אבל תזוזה?  אנחנו כאן:)

 

רונה שפריר
חיה ליד הפרדסים והים
משחקת עם דרקונים
ממקדת, כותבת, יוצרת עולמות.
שמחה במה שיש.

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן